נסיכה של אבא

נעים מאד, אני עירית שדות.

לאחר התחבטויות עמוקות, החלטתי לעשות לעצמי אתר. לפסיכולוגית קלינית? אתר? כן, כן... אז התחלתי לשוטט באינטרנט, להתעניין וללמוד איך עושים את זה... אך עדיין לא הייתי שלמה עם ההחלטה.

בעודי מתלבטת, נתקלתי בסרטונים של עדי ליניאל.

מהרגע הראשון היא שבתה את לבי והדביקה אותי בתשוקה שלה, וההתלבטויות שלי שככו בהדרגה.

בהמשך, המפגש הוירטואלי הפך גם למציאותי. נפגשנו בבית קפה תל אביבי לא אטרקטיבי במיוחד אך המפגש היה אנושי ומלמד. עדי ואני חשבנו על מילות חיפוש לאתר שלי. לפתע, עדי הזכירה בהינף היד שחבל שלא הביאה את הספר שכתבה. "איזה ספר", התעניינתי... "נסיכה של אבא", עדי השיבה.

חזרתי הביתה להכין את שיעורי הבית שעדי נתנה לי, ובכל זאת קיננה בי הסקרנות להביט על מה הספר. נחשפתי לקטע קצר בבלוג והתעורר בי רצון עז לקנות אותו. מיהרתי לחנות הספרים הקרובה לביתי ועוד באותו היום לא הצלחתי להניח את הספר. נסחפתי לתוכו וקראתי כמי שלוקחת נשימה עמוקה אחת, ארוכה ארוכה. הספר כתוב בצורה קולחת, מרגשת ואותנטית.

עדי מתארת את ילדותה של מיה הגיבורה (תרתי משמע) הירושלמית שהינה בת בכורה להורים מתעללים. מיה עוברת לאורך ילדותה מסכת של התעללויות במקום שהיה אמור להיות הכי בטוח עבורה. אביה, שב ממלחמת יום כיפור פוסט טראומתי, רווי בהתקפי זעם, המתיישבים ככל הנראה על הפרעת אישיות (שלב סכיזו פרנואידי/קליין). הוא מפצל בינה לבין אחיה ("הרעה" מול "הטוב"), משליך עליה את חלקיו הדחויים והשנואים ולא מצליח לראותה כפי שהיא. גם אמה, אשה חלשה, אשר אינה מצליחה לגונן על בתה ואף גרוע מכך מכחישה את המתחולל בבית, כאילו דבר לא אירע. גם היא בדומה לאב, מאשימה את בתה בהתנהגות בלתי הולמת באופן לא מוצדק בעליל. מיה סופגת אלימות מילולית ופיזית קשה. גם בין ההורים שוררים יחסי קורבן תוקפן המאופיינים בתנודתיות ונעים בין אהבה לשנאה. מיה הינה ילדה הורית, השומרת על אחיה הקטנים בעוד להוריה אין את הכוחות לטפל בהם והיא לא מקבלת על כך הכרה. היא נותרת שקופה, אין מי שרואה אותה ובודדה. כלפי חוץ, המשפחה מציגה פאסדה של משפחה מתפקדת (אבא -עו"ד, אמא - עו"ס) ואילו בבית מתחולל גיהנום של ממש. התעתוע, הוא הדבר הקשה מכל, המותיר את מיה מבולבלת- האם אני רואה נכון? האם אני אשמה? ועם השאלות הללו היא נותרת לבד. סבתה מהווה את העוגן היחיד בחייה. לא פלא שמיה גדלה להיות מתבגרת שחווה ריקנות וכאב המחפשת אהבה בכל דרך, מנסה למלא את עצמה באוכל, מדוכאת ובדדה אשר לא רואה אור בקצה המנהרה ורוצה למות. למות. כמה כוחות יש לנערה הזו שמצליחה לשרוד ולקום בכל פעם מחדש- לסיים בית ספר, לשרת בצבא, ולקיים את עצמה בכוחות עצמה באוניברסיטה. גיבורה אמיתית. למזלה, היא מצליחה להכיר בן זוג מיטיב ולא משחזרת בזוגיותה את מה שחולל בה אביה. אבל השחזור מגיע עם ילדיה. בניגוד להוריה, מיה מתבוננת בעצמה ולא מוותרת לעצמה, היא חכמה ונלחמת- מבינה שמה שקורה לא צריך לקרות והולכת ומטפלת בעצמה עד שתצליח להוציא את המפלצת מעצמה.

זהו סיפור אותנטי ואופטימי על ילדות בצל הורים שלא ראויים לתפקיד הזה אשר גורמים לפצעים מדממים בנפשה של הגיבורה. אולם, בעזרת אומץ והרבה כוחות, הפצעים הופכים לצלקות והיא מצליחה להתעלות על החוויות הקשות שספגה. רבים יזדהו עם חלק מהחוויות של מיה. בעיני היא נסיכה אמיתית, אני התאהבתי ואני בטוחה שגם אתם.

#הפרעתאישיות #התעללות #אלימותבמשפחה #טראומה